ההצגה "לרעך כמוך" – שיעור בסובלנות ובקבלת האחר

24/09/2016

בתקופה בה ילדה בת 16 נרצחת במצעד גאווה, העדה האתיופית נתפסת כחשודה מראש בביצוע פשעים, והערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות, מגיעה הצגת תיאטרון, המנסה לטלטל את דור העתיד של החברה הישראלית ולהסתכל לגזענות בעיניים.

 

יוצרות המחזה - אלמה וייך חושן ונוגה אלקין אפרת, בשיתוף המטה למאבק בגזענות – חשפו ב-23/09/16 את ההצגה לראשונה על בימת תיאטרון "תמונע" בת"א

השחקנים המשתתפים:

אייל שכטר, יקיר שוקרון, עמית עוזר, שרון בורשטיין 

מטרת הפרוייקט "לרעך כמוך" היא חינוך לסובלנות וקבלת האחר בצורה חווייתית וקוגניטיבית. פרוייקט חינוכי-תיאטרוני זה משמש כלי להגברת המודעות נגד גזענות, ומאתגר את הצופה לבחון את עמדותיו ביחס לאירועים גזעניים הניצבים בפניו.

 

הטקסט בהצגה בנוי כקולאז' של קטעי מידע, פוסטים אינטרנטיים, מערכונים, נאומים ומונולוגים שנכתבו על בסיס סיפורים חדשותיים. סיפור המסגרת של ההצגה הוא שיעור על מגילת זכויות האדם של האו"ם.

 

ההצגה נפתחת בשורה של עדויות קצרות וקטועות ביחס לפשעי אלימות ותופעות גזעניות בארץ ובעולם. מיד לאחר מכן נפתח השיעור, קריאה של "ההצהרה בדבר זכויות אדם" אשר פורסמה לראשונה בשנת 1948, הנוגעת בתחומים: דת, גזע, מין, צבע, לשון, דיעה פוליטית, מוצא, קניין, לידה, מעמד....

שלטים עם מסרים גזעניים על כידונים

 

אל תוך השיעור מתפרצים הסיפורים השונים בנושא, וקוטעים אותו. המציאות האלימה משתלטת על השיעור. הסיפורים משקפים את הזירה הציבורית שאנו חיים בה: ביטויי חשדנות ושנאה בין יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחיים, היחס למהגרי עבודה, ליוצאי אתיופיה, לדוברי רוסית ועוד. לצידם שזורים ביטויים לגילויי אנטישמיות באירופה, אזכורים מן השואה, משלחות נוער לפולין וקטעי תעמולה נאציים. 

  • "איך אשב, אני המזרחי, עם פרידמנית אשכנזית – לא נאה ולא יאה"

  • "איך אשב, אני המשכילה, עם בובליל המזרחית והלא איכותית – לא נאה ולא יאה"

  • "איך אני, שומרת מצוות, אשב עם שיקסע – לא נאה ולא יאה"

  • "איך אני, יהודי דתי, אשב עם שמאלני עוכר ישראל – לא נאה ולא יאה"

  • "איך אני, אוהד בית"ר, אשב ביציע עם ערבי מהשטחים – לא נאה ולא יאה"

כך למשל, מובא סיפורו של יהודי-צרפתי שהותקף על-ידי ערבים רעולי פנים בפאריס, שהכריחו אותו לצייר על עצמו צלב קרס; או למשל סיפורו של מוחמד, סטודנט ערבי שעבד במלון בירושלים והותקף על-ידי משפחה יהודית מעפולה שהאשימה אותו שלא ניקה את חדרה.

הסיפורים השונים במחזה משולבים בקטעים הומוריסטים, שמעמידים באור מגוחך את הדעות הקדומות שלנו – לדוגמא שתי נשים שמתלבטות מי היא עוזרת הבית הטובה ביותר:

התאילנדיות – עושות הכל, טובות בשירותים, אבל לא שואבות אבק...

הפיליפיניות - עושות הכל חוץ משירותים

הערביות - אומרות "כן גברת. לא גברת", לא מרימות דלי מים, לא מנקות

הקיבוצניקיות - טובות בספונג'ה, אבל לא בכיורים. הן גם מתווכחות...

הסטודנטיות - "מחפפות", עושות טובה שהן מנקות

 

המחזה נותן לבני הנוער כלים להתמודדות עם מקרי שנאה וגזענות כלפי האחר, ולפתח חשיבה ביקורתית נגדם. הכוונה לאפשר בסיום המופע דיון עם התלמידים שמטרתו לעבד את התכנים שעלו בו, לפתח מודעות למחיר הדעות קדומות ושנאת האחר, ולהגביר את הסובלנות והאמפתיה כלפי השונה.

 

את הפרוייקט מובילות, בשיתוף המטה למאבק בגזענות - יוצרות התיאטרון העצמאיות אלמה וייך חושן ונוגה אלקין אפרת. השתיים, בין היתר, יצרו ב-2013 את "תג מחיר" – מחזה על גבולות הדמוקרטיה, שזכה בפרסים בפסטיבל עכו 2013. השתיים משמשות במקביל כמורות ורכזות מגמת תיאטרון בתיכון בן צבי בקריית אונו.

 

בראשית הדרך, המופע יוצג בפני בני נוער בגילאי חטיבה ותיכון ברחבי הארץ, ובהמשך הוא צפוי לפנות לקהלים נוספים.

 

צפיתי במחזה בשקיקה. לכל אורכו בחנתי את עצמי - היכן אני נמצאת על סקאלת הדיעות הקדומות שאני נושאת בקרבי, כמו כולם. ההצגה מציבה מראה, ואומרת, לנו הצופים: "בואו נהיה מודעים לתופעת הגזענות, שהרי הפרט לא מעיד על הכלל. אם נדבק בהכללות הגזעניות – הן עלולות להתעצם ולדרדר אותנו למדרון חלקלק של פשעי שנאה. לא לחינם נשמטה המילה "ואהבת" משם ההצגה. זהו המחיר שמשלמים על התנהלות גזענית, שהרי בשורה התחתונה, כולנו זקוקים ל"ואהבת" - לאהבת חינם שתיצור עולם טוב יותר לחיות בו".

אתר אינטרנט ולוח מופעים: http://www.tmu-na.org.il

צילומים: סימה להט, יח"צ

 

 

Please reload

כתבות נוספות
Please reload